מטריושקה שקוראים לה בבושקה

מאת שמעון הניג

לאחר מחקר מקיף על המטריושקה, המכונה בעברית לעיתים בטעות „בבושקה”, אני מביא כאן את סיפורה. „בבושקה” פירושה ברוסית סבתא, ואילו שמה הנכון של הבובה הוא מטריושקה. הטעות הזאת, אגב, אינה ייחודית לדוברי עברית.

המטריושקה היא בובת עץ צבועה, בעלת פנים מחייכות ולחיים אדומות. היא נחשבת לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם רוסיה, ולכן תיירים ורוסים כאחד רוכשים אותה ברצון.

רבים נוטים לחשוב שמדובר בצעצוע עתיק מאוד, המלווה את רוסיה מאז ימי הביניים. בפועל, ההיסטוריה שלה קצרה יחסית. המטריושקה הופיעה רק בסוף המאה ה־19, כתוצאה ממפגש מרתק בין מלאכת צעצועים, אמנות עממית, התעוררות לאומית רוסית והשפעה אפשרית מיפן.

מתי והיכן נוצרה המטריושקה?

המטריושקה הרוסית הראשונה נוצרה ככל הנראה בסביבות שנת 1890. הופעתה קשורה לגל ההתעניינות בתרבות העממית הרוסית ולעלייתו של הסגנון הרוסי הלאומי באמנות.

בתקופה זו ביקשו אמנים ובעלי מלאכה ליצור צעצועים שישקפו את חיי העם, את הלבוש המסורתי ואת דמויותיהם של תושבי המחוזות השונים ברוסיה. המטריושקה עוררה חיבה רבה ועד מהרה חרגה מתפקידה כצעצוע והפכה לאובייקט תרבותי עצמאי.

אין יסוד מוצק לייחוס שורשיה לרוסיה העתיקה או למסורת סלאבית קדומה. על פי הסיפור הנפוץ, מקור ההשראה שלה הגיע דווקא מיפן. עם זאת, חשוב לציין שהיקף ההשפעה היפנית וזהותו המדויקת של הפסלון ששימש השראה עדיין שנויים במחלוקת.

ההשראה היפנית

ביפן התקיימו מסורות של דמויות עץ ובובות חלולות או מתפרקות, אף שמראן היה שונה מן המטריושקה המוכרת לנו.

אחת ההשערות קושרת את המטריושקה לפסלון של פוקורוקוג'ו, אל יפני המזוהה עם אריכות ימים, חוכמה ומזל. לפי הסיפור, הפסלון היה עשוי מגוף נפתח ובתוכו נמצאו דמויות קטנות נוספות. גרסה אחרת מספרת שנזיר רוסי שהתיישב באי הונשו יצר דגם מוקדם מסוג זה.

אין בידינו הוכחה חד־משמעית לאחת הגרסאות. ידוע בעיקר שסיפור המקור היפני התקבע כחלק מתולדות המטריושקה, ושפסלון יפני מקונן נקשר לאחוזת אברמצבו של התעשיין, אספן האמנות והפילנתרופ סאווה ממונטוב.

לידתה של המטריושקה הרוסית

על פי הגרסה המקובלת, האמן סרגיי מליוטין עיצב את דמותה של הבובה הרוסית החדשה, ואומן החריטה וסילי זביוזדוצ'קין גילף את חלקי העץ. עם זאת, חוקרים אחדים מייחסים לזביוזדוצ'קין תפקיד מרכזי יותר ומטילים ספק בפרטים מסוימים בסיפור המקובל.

השם „מטריושקה” הוא צורת חיבה של השם הרוסי מטריונה, שהיה נפוץ בקרב נשים בכפר הרוסי ונקשר לדמות האם החזקה ולמשפחה מרובת ילדים.

הדגם הראשון כלל שמונה דמויות שהונחו זו בתוך זו. הבובה החיצונית הציגה נערה או אישה כפרית מחייכת, לבושה בלבוש מסורתי ומחזיקה תרנגול. בתוכה הופיעו ילדים, נערות ונער, והדמות הפנימית ביותר הייתה תינוק. המטריושקה המקורית נשמרה ומוצגת במוזיאון הצעצועים בסרגייב פוסאד.

האישה במרכז הסיפור

כאן אני מבקש להציע קריאה אישית משלי. אין זו עובדה היסטורית מוכחת, אלא פרשנות הנובעת מן ההתבוננות בדמויות הראשונות.

יוצרי המטריושקה לא העמידו במרכז את הצאר, את האצולה או דמות דתית. הם בחרו באישה מן הכפר. היא עובדת, אוספת את פרי האדמה, מזינה את הבית ומביאה ילדים לעולם.

אם אכן התקיימה השפעה של פוקורוקוג'ו ושל רעיון הפוריות, אפשר לראות בבחירה הזאת מעבר מן הפוריות כסמל מופשט אל האישה כמקור ממשי של חיים, עבודה והמשכיות.

לדעתי, יש כאן רגע תרבותי מעניין שבו האישה מקבלת את מרכז הבמה. לא נכון לטעון שהמטריושקה לבדה פתחה את הפמיניזם או את גאולת האישה, אך אפשר לקרוא בה ביטוי מוקדם, אולי בלתי מודע, להכרה במעמדה של האישה כדמות המארגנת את המשפחה ואת החיים.

אמנים אינם תמיד מנסחים במילים את מלוא משמעותה של יצירתם. לעיתים הם פועלים באופן אינטואיטיבי ומקדימים את השפה שבה תתואר יצירתם בעתיד. במובן הזה, המטריושקה יכולה להיקרא כסיפור שבו הגבר מופיע כחלק מן המשפחה, ואילו האישה היא הדמות העוטפת את כולם ונושאת אותם בתוכה.

תיאור המטריושקה הראשונה

המטריושקה הראשונה יוצרה בבית המלאכה „חינוך ילדים” וכללה שמונה בובות. הדמות החיצונית היא אישה כפרית בעלת לחיים אדומות, לבושה שמלה, סינר ומטפחת צבעונית ומחזיקה תרנגול.

הדמויות שבתוכה ממשיכות את סיפור המשפחה והכפר. הן מציגות ילדות, נער ונערות נוספות, ולבסוף תינוק עטוף. בחלק מן התיאורים והפרשנויות מזוהים בידיהן חפצים הקשורים לעבודת הבית והאדמה.

כאשר מתבוננים ברצף כולו, אפשר לקרוא בו סיפור של המשכיות: עולם הכפר, עבודת האדמה, הבית, המשפחה והולדת הדור הבא. זו אינה בהכרח כוונתם המוצהרת של היוצרים, אך זו פרשנות המתיישבת היטב עם צורת הבובה: דמות אחת הנושאת בתוכה את הבאות אחריה.

התפתחות המטריושקה

המטריושקה של סרגייב פוסאד הפכה במהירות לפופולרית. הדגמים התרחבו והחלו לכלול לא רק נערות כפריות, אלא גם רועי צאן, חתנים וכלות, סבים וסבתות ודמויות מחיי היום־יום.

נוצרו גם סדרות נושאיות רבות:

• סדרות ספרותיות, ובהן דמויות מיצירותיהם של סופרים רוסים, כגון ניקולאי גוגול.
• סדרות היסטוריות, ובהן דמויות מתקופת מלחמת 1812 ואירועים אחרים בתולדות רוסיה.
• סדרות אגדתיות, המבוססות על סיפורי עם ומעשיות.

עם השנים התפתחו מרכזי ייצור אזוריים, ולכל אחד מהם סגנון משלו:

• סמיונוב: בובות צבעוניות מאוד, בעלות עיטורי פרחים גדולים ועשירים.
• סרגייב פוסאד, שנקראה בתקופה הסובייטית זגורסק: סגנון פשוט ומאופק יותר, הקרוב למסורת המטריושקה המוקדמת.
• פולחובסקי מיידן: צללית מוארכת ודקה יותר, לצד דגמים פרחוניים עזים.
• ויאטקה: שילוב של ציור עם שיבוץ קש, המעניק לבובות מראה ייחודי.

המטריושקה בתקופה המודרנית

לאורך המאה ה־20, וביתר שאת בתקופת הפרסטרויקה ולאחריה, התרחב חופש היצירה. אמנים פרטיים הקימו סדנאות עצמאיות, והמטריושקה זכתה לאינספור פרשנויות: פוליטיות, תרבותיות, מסורתיות, אגדתיות ואדריכליות.

כיום כמעט כל נושא יכול להפוך למטריושקה, מדמויות היסטוריות ועד גיבורי תרבות פופולרית. בשנת 2020 אף נוספה המטריושקה למערכת האימוג'י הבין־לאומית.

כיצד מייצרים מטריושקה?

המטריושקה מיוצרת בדרך כלל מעץ תרזה, ולעיתים גם מאלמון או מליבנה. העץ עובר תהליך ייבוש ממושך כדי לצמצם עיוותים וסדקים.

העבודה מתחילה מן הבובה הקטנה ביותר, העשויה יחידה אחת ואינה נפתחת. לאחר מכן מגלפים כל בובה גדולה יותר כך שתוכל להכיל במדויק את הבובה שקדמה לה.

לאחר החריטה וההחלקה, הבובות עוברות הכנה לצביעה, נצבעות ביד בצבעי גואש, טמפרה או צבעים אחרים, ורק לבסוף מצופות בשכבת הגנה או לכה.

סיכום

המטריושקה הפכה לחלק בלתי נפרד מן התרבות הרוסית, אך ההיסטוריה שלה אינה קפואה. היא ממשיכה להשתנות, לקבל צורות חדשות ולספר סיפורים חדשים, מן הכפר הרוסי של סוף המאה ה־19 ועד לעולם הדיגיטלי.

זהו צעצוע פשוט למראה, אך הוא נושא בתוכו סיפור עמוק של תרבות, משפחה, פוריות, זמן והמשכיות. עצם המבנה שלו מבטא רעיון אנושי עתיק: כל דור נושא בתוכו את הדור הבא, וכל דמות נפתחת ומגלה חיים נוספים שהיו חבויים בתוכה.