מחקר שנערך במרכז לחקר הילד של אוניברסיטת ייל ופורסם ב־2021 מראה כי בובות תיאטרון מסוגלות למשוך את תשומת לבם של ילדים על הספקטרום האוטיסטי ולשמור עליה. ממצאים אלה עשויים לסייע בפיתוח דרכי טיפול מעניינות ויעילות יותר, שיחזקו את המעורבות החברתית ויקלו על הלמידה.
המחקר פורסם בכתב העת Autism Research. זהו המחקר הראשון שבדק באופן שיטתי את ההתרשמות המצטברת של אנשי טיפול וחינוך, שלפיה ילדים עם הפרעת הספקטרום האוטיסטי, בדומה לילדים רבים אחרים, מגלים עניין מיוחד בבובות.
כיצד נערך המחקר?
בסדרת ניסויים בחנו החוקרים את דפוסי הקשב החזותי של ילדים צעירים עם הפרעת הספקטרום האוטיסטי, והשוו אותם לדפוסי הקשב של קבוצת ילדים שהתפתחותם טיפוסית.
הילדים צפו בסרטון שהציג מפגש חי ומשעשע בין ויולט, בובת תיאטרון צבעונית, לבין אישה בשם זי.
המשתתפים ישבו בחדר חשוך ואטום לרעש מול מסך רחב. הוקרן בפניהם סרטון באורך 86 שניות, שנוצר בידי שריל הנסון וצוות קרן ג'ים הנסון בשיתוף החוקרים. תוכנה למעקב אחר תנועות העיניים תיעדה לאן הביטו הילדים במהלך הסרטון.
ויולט היא בובה רכה, שעירה וצבעונית, בעלת ידיים, ראש ופה נעים. בובנאי מקצועי הפעיל ודיבב אותה. במהלך הסרטון שוחחו הבובה והאישה לסירוגין, שיחקו בכדור ולעיתים הביטו ישירות אל המצלמה.
כאשר הבובה דיברה, דפוסי הקשב השתנו
החוקרים מצאו שכאשר ויולט דיברה, דפוסי הקשב של הילדים עם אוטיזם היו דומים לאלה של הילדים בקבוצת הביקורת. שתי הקבוצות הקדישו שיעור דומה מזמן הצפייה להתבוננות בפניה של הבובה והעדיפו בבירור להביט בבובה המדברת ולא באדם המקשיב.
לעומת זאת, הילדים עם אוטיזם הקדישו פחות תשומת לב לפניה של זי לאורך הסרטון. בשונה מהילדים שהתפתחותם טיפוסית, הם לא העדיפו להביט בה כאשר דיברה אל ויולט. לעיתים קרובות הם הביטו בגופה או בכדור במקום בפניה.
פרופסור קטרז'ינה חווארסקה, מן המחברות של המחקר, הסבירה כי ילדים עם אוטיזם נוטים להפנות פחות קשב אל שותפיהם החברתיים ולהיות מעורבים עמם פחות מבחינה רגשית. כתוצאה מכך, הם נחשפים פחות להזדמנויות ולחוויות למידה חשובות.
„במחקר הנוכחי מצאנו שכאשר השותף למפגש היה אדם, ילדים עם אוטיזם הקדישו לו פחות תשומת לב מבני גילם שהתפתחותם טיפוסית. אולם כאשר השותפה למפגש הייתה ויולט הבובה, דפוסי הקשב שלהם היו ברובם טיפוסיים.”
חווארסקה היא פרופסורית לפסיכיאטריה של הילד בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל ומנהלת מרכז המצוינות לחקר האוטיזם של המכונים הלאומיים לבריאות במרכז לחקר הילד של ייל.
לדבריה, הממצאים מדגישים את היתרונות של בובות ביצירת קשב ומעורבות רגשית. יתרונות אלה עשויים לשמש לחיזוק ולהרחבה של הטיפול בילדים עם אוטיזם.
שיתוף פעולה עם קרן ג'ים הנסון
החוקרים יצרו את הניסוי בשיתוף שריל הנסון, בתו של הבובנאי הנודע ג'ים הנסון ונשיאת קרן ג'ים הנסון.
הנסון, שעסקה בבניית בובות עבור „החבובות” ועבדה גם עם „רחוב סומסום”, סיפרה כי במשך שנים הבחינה ביכולתן של בובות לעורר מעורבות משמעותית בקרב ילדים עם אוטיזם ולעיתים אף ליצור קשר רגשי יוצא דופן.
„שמחתי מאוד כאשר המרכז לחקר הילד של ייל ביקש לערוך את המחקר הקליני הראשון שבחן כיצד ילדים עם אוטיזם מתבוננים בבובות. הממצאים מעניקים ביסוס מחקרי לניסיון שהצטבר בשטח ומצביעים על האפשרות שבובות יהיו כלי רב עוצמה לחיזוק המעורבות החברתית שלהם.”
הבובה משכה קשב, אך לא השתלטה עליו
החוקרים הדגישו כי אף שוויולט הייתה צבעונית ובולטת מבחינה חזותית, לא נמצא שהיא השתלטה על מלוא תשומת לבם של הילדים.
כאשר הבובה דיברה, דפוסי המבט של הילדים עם אוטיזם היו דומים מאוד לאלה של הילדים ללא אוטיזם. שתי הקבוצות העדיפו בבירור את הבובה המדברת על פני האדם המקשיב.
חשוב במיוחד שהיתרון שיצרה הבובה בקשב היה דומה בקרב ילדים בעלי תסמינים קלים יותר ובקרב ילדים בעלי תסמינים חמורים יותר.
בובה כגשר אל הקשר האנושי
הממצאים מצביעים על האפשרות להשתמש בבובות כנקודת כניסה ללימוד רמזים חברתיים חשובים ולעידוד ילדים עם אוטיזם להשתתף בחילופי דברים חברתיים.
הבובה אינה אמורה להחליף את הקשר האנושי. היא עשויה לשמש גשר אליו. באמצעותה אפשר להפנות את תשומת לבו של הילד אל דיבור, הבעות, תורות בשיחה, משחק משותף ותגובות רגשיות, ובהמשך לסייע לו להבין טוב יותר רמזים המופיעים במפגש בין בני אדם.
לדברי חווארסקה, אפשרות זו עשויה להתאים לילדים עם אוטיזם בדרגות תפקוד שונות. עם זאת, נדרש מחקר נוסף שיבחן באופן ישיר את היתכנות השימוש בבובות ואת יעילותן כתוספת לשיטות הטיפול הקיימות.
המחקר אינו קובע שבובות הן טיפול בפני עצמו. הוא מצביע על יתרון חשוב: עבור ילדים מסוימים על הספקטרום האוטיסטי, הבובה עשויה ליצור פתח לקשב, למעורבות וללמידה חברתית במקום שבו הפנים האנושיות לבדן מתקשות לעשות זאת.
המחקר נתמך בחלקו בידי שריל הנסון והמכון הלאומי לבריאות הנפש של ארצות הברית.
0 תגובות